חתול טרלול – סופי בלקאול

“הֶחָתוּל שֶׁלְּךָ הוּא מַמָּשׁ חָתוּל טִרְלוּל.”

רֹב הַחֲתוּלִים אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק בְּעַכְבַּר-צַעֲצוּעַ וְגַם מְגַרְגְּרִים בַּהֲנָאָה מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם.

לֹא מַקְס. הוּא מַעֲדִיף לִבְהוֹת בַּקִּיר.

בָּזֶה אַחַר זֶה, כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מַתְחִילִים לְהִתְיָאֵשׁ מִמַּקְס, חוּץ מֵהַיֶּלֶד שֶׁאוֹהֵב אֶת הֶחָתוּל שֶׁלּוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לַעֲשׂוֹת הַכֹּל עַל מְנַת לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ אֶצְלוֹ, אֲפִלּוּ אֶת מָה שֶׁהוּא הֲכִי חוֹשֵׁשׁ לַעֲשׂוֹת…

אֶלָּא שֶׁ… מָה שֶׁהוּא הֲכִי חוֹשֵׁשׁ לַעֲשׂוֹת הוּא בְּדִיּוּק מָה שֶׁהוֹפֵךְ אֶת מַקְס לְחָתוּל רָגוּעַ וּמְרֻצֶּה מְאוֹד.

סופי בלקאול

הִיא זוֹכַת עִטּוּר קוֹלְדְקוֹט לְאִיּוּר עַל כַּמָּה סִפְרֵי יְלָדִים, בָּהֶם: “תִּינוֹקוֹת לֹא צוֹמְחִים עַל עֵצִים” (שֶׁרָאָה אוֹר בְּהוֹצָאַת רִמּוֹנִים), סִדְרַת אַיְיבִי וְבִּין, וְעוֹד.