אריה זה”ב – לימור טלמור

הוּא רָאָה רַמְזוֹרִים, מִדְרָכוֹת וּכְבִישִׁים…

מְכוֹנִיּוֹת, יְלָדִים וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים,

וּפִתְאוֹם הוּא הֵחֵל מַמָּשׁ לְפַחֵד,

הִתְיַשֵּׁב בַּפִּנָּה, מְבֹהָל וְרוֹעֵד.

בְּסֵפֶר נִפְלָא זֶה, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת הוּא אַרְיֵה זָהָ”ב אֲמִתִּי. זָהָ”ב אֵלֶּה רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל “זְהִירוּת בַּדְּרָכִים”. הוּא מַגִּיעַ מִן הַגּ’וּנְגֶּל הַגָּדוֹל וְנִבְהָל מְאוֹד כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָרַמְזוֹרִים וּמַעַבְרֵי הַחֲצִיָּה וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת הַחֻקִּים וְהַכְּלָלִים. כְּשֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ אֶת עִילַי, הַכֹּל מִתְבַּהֵר כִּי הַחַיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּטוּחִים וְנִפְלָאִים כְּשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַכְּלָלִים וְנִזְהָרִים.

חֻקֵּי הַזָּהָ”ב מוּבָאִים בְּסִפְרָהּ שֶׁל לִימוֹר טַלְמוֹר בְּחֵן רַב וּבְהוּמוֹר. הָאַרְיֵה שֶׁל הַמְּאַיֵּר הַמֻּכְשָׁר שַׁחַר קוֹבֵּר כּוֹבֵשׁ אֶת לֵב הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים וְהַדְּמֻיּוֹת כֻּלָּן יַחַד מַעֲבִירוֹת מֶסֶר הַהוֹפֵךְ אֶת הַסֵּפֶר לְסֵפֶר חוֹבָה לְיַלְדֵי גַּן וְכִתּוֹת א’-ב’ בִּשְׁנוֹת הַמּוֹדָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם לַחֲשִׁיבוֹת הַזְּהִירוֹת וְהַבִּטָּחוֹן בַּדְּרָכִים.

לִימוֹר טַלְמוֹר, אִמָּא לָאָמִיר, מוֹרָה וּמְחַנֶּכֶת בְּכִתּוֹת הַיְּסוֹד, סוֹפֶרֶת וְכוֹתֶבֶת עֶרְכוֹת לִמּוּד לְגָּנִים. הוֹצִיאָה לָאוֹר אֶת הַסְּפָרִים “מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת מִילְיוֹן לְפָחוֹת” וְאֶת “מִשְׁקְפֵי הַקֶּסֶם שֶׁל אָמִיר”, שְׁנֵיהֶם בְּהוֹצָאַת “רִמּוֹנִים”. זֶהוּ סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים.