נל והכיתה החדשה – אוש לון

תיאור

בְּעֶצֶם זֶה הָיָה יוֹם רָגִיל לְגַמְרֵי.

אֲבָל כְּשֶׁנֶל פָּקְחָה אֶת הָעֵינַיִם בַּבֹּקֶר, הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלָּהּ הָיְתָה מְשֻׁנָּה מְאוֹד

לֹא כְּאֵב בֶּטֶן וְלֹא כְּאֵבֵי רֹאשׁ. גַּם לֹא הִצְטַנְּנוּת פִּתְאוֹמִית.

הִיא אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה עַצְבָּנִית מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר שֶׁל דָּוִד, אָחִיהָ הַיָּקָר וְהַמְּעַצְבֵּן, קִרְקֵר לָהּ בָּאָזְנַיִם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל מֻקְדָּם מְאוֹד בַּבֹּקֶר. נֶלפָּשׁוּט הִרְגִּישָׁה עִקְצוּצִים בְּכָל הַגּוּף שֶׁלָּהּ כְּמוֹ שֶׁהִרְגִּישָׁה תָּמִיד לִפְנֵי חַג הַמּוֹלָד אוֹ לֹא מִזְּמַן, בְּיוֹם-הַהֻלֶּדֶת הַשְּׁמִינִי שֶׁלָּהּ.

“נוּ, בֶּאֱמֶת! מַה קּוֹרֶה לִי?” קָרְאָה נֶל וְהֵצִיצָה בִּפְלִיאָה בְּלוּחַ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהּ, זֶה עִם הַתְּמוּנוֹת שֶׁל הַכְּלַבְלַבִּים שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל הַקִּיר בְּדִיּוּק בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ.

יוֹם שִׁשִּׁי, 12 בְּיוּנִי!

הִיא לֹא מָצְאָה בַּתַּאֲרִיךְ הַזֶּה שׁוּם סִבָּה לִשְׂמֹחַ בְּאֹפֶן מְיֻחָד.

לְהֶפֶךְ,נֶלמַמָּשׁ לֹא אָהֲבָה אֶת יְמֵי שִׁשִּׁי.

לְפָנֶיהָ יוֹם לִמּוּדִים אָרֹךְ בְּלִי סוֹף, עִם שְׁתֵּי הַפְסָקוֹת קְצַרְצָרוֹת בִּלְבַד. וּלְסִיּוּם חֲגִיגִי שְׁנֵי שִׁעוּרִים רְצוּפִים בַּמָּתֶמָטִיקָה עִם הַגְּבֶרֶת שְרַאם. בַּשִּׁעוּרִים שֶׁלָּהּ הַתַּלְמִידִים צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת כָּל הַזְּמַן תַּחֲרֻיּוֹת שֶׁל חִשּׁוּבִים עַד שֶׁהָרָאשִׁים שֶׁלָּהֶם מַמָּשׁ מַתְחִילִים לְהַעֲלוֹת עָשָׁן.

מֵאָז שֶׁקְּלָרָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ, עָבְרָה דִּירָה, נֶל הִצְלִיחָה רַק בְּקֹשִׁי רַב לִשְׂרֹד אֶת הַשִּׁעוּרִים הַמְּשַׁעַמְמִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר. בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל קְלָרָה הַכֹּל הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְשַׁעֲשֵׁעַ. הִיא אֲפִלּוּ הִצְלִיחָה לְהַצְחִיק אֶת הַגְּבֶרֶת שֶׁרְאֵם שֶׁהָיְתָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל קְשׁוּחָה מְאוֹד. לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, נֶל וּקְלָרָה יוּכְלוּ מֵעַכְשָׁו לְהִפָּגֵשׁ רַק בֶּחֳפָשִׁים.

זֶה מַמָּשׁ לֹא הוֹגֵן.