משלוח חינם בכל קנייה מעל 190 ש"ח | כל ספרי האתר ב 39 ש"ח לספר לרגל חודש הספר העברי
ת.ד. 597, גבעתיים
ת.ד. 597, גבעתיים

התלמיד שנעלם מחצר בית הספר – דורון שנער

התלמיד שנעלם מחצר בית הספר – דורון שנער

איורים: אורי גלבוע

39.00

תיאור

נועם, תמר, אייל ואורית עדיין בכיתה ה’, ושוב נסחפים להרפתקה חדשה ומסתורית. בספר הראשון בסדרה, תעלומה במרתף בית הספר, התוודענו לרביעייה הסקרנית והחכמה שהצליחה לפענח תעלומה מפחידה ומוזרה. בסוף הספר הקודם, הפושעת המסוכנת שנלכדה בזכותם מצליחה לברוח מהמשטרה, וכעת היא חוזרת לרדוף אחריהם.

לארבעת הגיבורים מצטרף הפעם מקס הקטן, תלמיד כיתה ג’. הוא מתחבר, אולי “נדבק”, לחבורה, בעיקר לתמר בה הוא מאוהב. כאשר מתברר לחבורה סוד משפחתי שקשור במקס, הם מתגייסים לעזרתו של חברם הצעיר ונקלעים לתעלומה חדשה. הם מגלים עולם שלא הכירו, אולי רק שמעו עליו בסיפורים, ונתקלים בפושעת שברחה. בזכות אומץ ליבם ותושייתם, הם שוב מצליחים לפתור את התעלומה, הרבה בזכות הכוחות המיוחדים של תמר.

  • למה מקס הקטן חשש לחזור הביתה?
  • מהו סולם גנבים?
  • מה ניסו לרמוז פנסי הרחוב המהבהבים?
  • האם תמר יכולה לשדר מחשבות?
  • האם הפושעת הסינית תצליח לנקום בהם?

 

התלמיד שנעלם מחצר בית הספר הוא ספר המשך לספר הראשון והמצליח בסדרת תעלומה במרתף בית הספר. ארבעת החברים, נועם, תמר, אייל ואורית, מתגלים כחבורה מנצחת שמשלבת ארבע דמויות נהדרות וסוחפות, מסתורין והומור, חברות ואומץ.

זהו ספרו השלישי של דורון שנער לקוראים צעירים, והעשירי הרואה אור.

מידע נוסף

סוג הספר

מחבר

דורון שנער

פרק ראשון

“הי נועם,

אל תדאג, אל תחשוב שנעלמתי, אפילו אם כולם ייבהלו. הייתי חייבת לעשות משהו, אתה יודע על מה אני מדברת. אני כותבת ברמזים רק בגלל שאולי מישהו שלא צריך לראות, ייראה את הפתק הזה, אבל אתה יודע מה קורה. אתה לא יודע איפה אנחנו נהיה, אבל אני אודיע לך כשאדע בעצמי. אם ההורים ישאלו, תספר להם מה שאתה יודע. אני יודעת שאתה שונא לשקר להם, וגם אני לא רוצה לשקר. נועם, אנחנו ביחד, רק אנחנו, אתה ואני ואורית ואייל, יכולים להציל את מקס הקטן.

אני אתקשר אליך בקרוב,

תמר

נ.ב.

דובי-דוברמן רצה לבוא איתי, אבל ביקשתי שיישאר לשמור על ג’ינג’י.

עוד נ.ב. אחד

אולי אאלץ להשאיר את תיק בגדי הספורט שלי בבית הספר. אם הוא יהיה שם, תביא לי אותו.”

~

 

1.

כאשר מוכר הלימונדה הקטן נעלם מחצר בית הספר, ויחד איתו גם תמר, המכתב שהשאירה תמר היה הרמז הראשון שעזר לנו לפתור את התעלומה.

אך קודם כול, אספר עלינו, מי אנחנו, מי הוא מקס, וגם אזכיר לאלו שלא מכירים, או אולי שכחו, מה עבר עלינו מאז תחילת הלימודים בכיתה ה’.

אנחנו לומדים בכיתה ה’. ה’ 3. כמה ימים לאחר תחילת שנת הלימודים, החבורה הקטנה שלנו, תמר ואני, יחד עם שני חברים, אורית ואייל, נקלענו להרפתקה גדולה. חשפנו תעלומה במרתף בית הספר ועזרנו למשטרה ללכוד חבורה של פושעים. הפושעת הראשית כונתה “הסינית”. היא באמת סינית, למרות שהיא מדברת עברית ומדברת רוסית, ובתעודת זהות היא החליפה את השם שלה לשולמית. לא באשמתנו היא הצליחה לברוח מהמשטרה.

בלילה בו הסינית ברחה, אבא נכנס, התיישב לידי, הביט בי ובתמר, שבינתיים עברה לגור איתנו, כלומר עם המשפחה שלי, ואמר: “התקשרו מהמשטרה.”

תמר שאלה: “מה זאת אומרת? למה משטרה? הכול בסדר?”

“לא בדיוק. משהו קרה.”

“אבא,” הפצרתי, “תספר כבר.”

“אבל אל תדאגו. הכול יהיה בסדר.”

“נו…”

“הם לא יודעים איך זה קרה אבל…”

“הם?”

“המשטרה…”

“נו, מה?”

“הסינית ברחה מהמעצר.”

הסינית!

הבטן שלי התכווצה מהמחשבה שהפושעת הזאת, שאנחנו עזרנו למשטרה לתפוש ולעצור אותה, שאנחנו חשפנו את המעשים האסורים של הכנופייה שלה, שהפושעת המסוכנת הזו, ברחה.

*

הרבה זמן הסתובבה לנו בראש המחשבה, ובבטן החשש, שיש סיכוי שמתישהו, ביום כלשהו, ברגע לא צפוי-שהו, הסינית תחזור לנקום בנו.

בינתיים חלף זמן. כבר כמעט חצי שנה מאז שעברנו לבית הספר החדש. השנה הלימודים התחילו באיחור, בסוף חודש ספטמבר, בגלל שביתה של המורים, השביתה התחברה לחגים, החורף הקדים קצת, בינתיים החורף חלף, ובעוד שבוע וחצי יגיע חג הפסח. מזג האוויר הפכפך, לפעמים קריר, לפעמים חמים, לפעמים חמסין ממש, ולפעמים מטפטף גשם. כל כך הרבה עבר עלינו מאז תחילת הלימודים, ולמרות שלא שמחתי לעבור לבית ספר חדש, עכשיו אני מרוצה. יש לי חברים. יש לי את תמר. יש לנו חבורה מגובשת, תמר, אייל, אורית ואני, ואנחנו סוג של בלשים.

שקענו בחיים השגרתיים: לימודים, כדורגל וחברים, ועוד כדורגל, ועוד קצת כדורגל (כן, אני אוהב לשחק כדורגל ואני טוב בזה). הרבה שינויים התרחשו בחודשים שחלפו, וחדלנו לדאוג, כי הרי אי אפשר להמשיך לדאוג לנצח. אחרי ההרפתקה של תחילת השנה, יש לנו שגרה רגילה לגמרי, מסלול של ילדים רגילים בכיתה ה’. אני אוהב שגרה. קיוויתי שהשגרה תימשך.

די מהר התברר שזה לא מה שיהיה.

~

כולנו עברנו לכאן מבית ספר קודם. תמר ואני לא הכרנו אחד את השני, אבל אורית ואייל יחד מאז גן חובה, אולי אפילו מהפעוטון, וגם לבית הספר החדש עברו יחד. הם תמיד מסתובבים יחד, מסתובבים ומקשקשים ביניהם. אייל גבוה, סופר-גבוה, יותר מדי גבוה. אורית בגובה רגיל, ויש לה עיניים ירוקות ושיער ארוך, שרוב הזמן אסוף בצמות. היא תמיד מתלבשת בבגדים יפים ומסודרים, והיא היחידה שצוחקת מהבדיחות של אייל, שיש לו חוש הומור מיוחד, שבדרך כלל לא מצחיק אף אחד אחר. עכשיו הם חברים שלנו, של תמר ושלי.

החברות עם תמר היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. תמר עברה לגור איתנו, עם המשפחה שלי. זה קרה אחרי שהיא גילתה לי את הסוד הכמוס שלה, שהיא גרה לבד. אמא שלה נפטרה, אבא שלה נסע לחוץ לארץ ועדיין לא חזר, היא נשארה לחיות עם הסבתא ההולנדית שלה, אבל גם הסבתא נסעה ועדיין לא חזרה. סיפור ארוך, שהיא שמרה בסוד, ואני הייתי הראשון שהיא סיפרה לו. רק לי. סיפרה והשביעה אותי לא לספר לאף אדם. הבטחתי לה, וממש ניסיתי, ממש התאפקתי, כי זה באמת סוד רציני וגדול, אבל נשברתי.

הייתי חייב לספר לאמא שלי. כלומר, אמא הצליחה להוציא ממני את הסוד, כי יש לה כישרון כזה, להוציא מאנשים סודות. גם אני זה אנשים. אני לא יודע איך היא עושה את זה עם אחרים, אבל בי היא רק מביטה ואני מייד מגלה לה הכול. אבא שלי הוא כמוני. שנינו נשברים מולה תוך דקה.

לאמא שלי יש לב ענק. ככה אומרים על בן אדם טוב. אחרי שסיפרתי לה שתמר גרה לבד ובלי משפחה, היא תכף ומייד יצאה לְמשימה, כמו שהיא אוהבת. אבא לא תמיד מרוצה כשהיא דוחפת את האף, אבל במקרה הזה הוא תמך בכל מה שעשתה. אמא לא הייתה מוכנה לשמוע שום סירוב ואף תירוץ, ולא נחה, עד שכל מי שהיה צריך לתת לזה אישור, נתן, (אני מנחש שאלו פקידים ופקידות בדרגים הכי גבוהים בעירייה, בבית ספר, במשרד החינוך, ואני מנחש שבעוד מקומות מהסוג הזה), ותמר עברה לגור איתנו, הצטרפה למשפחה שלי. אפילו יצא, במקרה, שגם שם המשפחה שלה הוא וייס. בדיוק כמו שלי.

אני נועם וייס.

 

 

39.00

חודש הספר 39 ש"ח

הצטרפות למועדון הקוראים

אוהבים לקרוא ועדיין לא נרשמתם? למה אתם מחכים?

דילוג לתוכן