הוא המסמן את המקום

מאת: שי אריה מזרחי

בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה אַתָּה יוֹשֵׁב

וְגוֹנֵב עוֹד נְקֻדּוֹת מֵהֶן אַתָּה רוֹשֵׁם

עוֹד קַוִּים וְיוֹצֵר עוֹד בָּתִּים בְּתוֹךְ הַבַּיִת

עַד שֶׁהַבַּיִת צַר מִלְּהָכִיל וְהַלְּבָבוֹת גְּדוֹלִים

מִכְּדֵי לִהְיוֹת מוּכָלִים וְהָרְגָשׁוֹת כַּנְּקֻדּוֹת

אֲשֶׁר אַתָּה פּוֹצֵעַ וּמוֹסִיף. וְסַרְגֵּל הַיָּהֳרָה

אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לִזְקֹף מִקְטָעִים לִזְכוּתוֹ

וְחֹד הָרְמִיָּה שָׁבוּר.

בספר כלולים ארבעים וארבעה שירים נוקבים שעוסקים ברובם באקטואליה ונעים על הגבול שבין החברתי לאישי.

זהו ספרו השני של המשורר שי אריה מזרחי, יליד 1974. ספרו הראשון ציוּן ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2003.

רבים משיריו פורסמו בכתבי עת שונים.